ח"י אלול. יום מיוחד במיוחד בלוח החסידי. יום הולדת שני המאורות הגדולים – הבעל שם טוב הקדוש ורבינו הזקן בעל התניא. שני ענקי רוח שהביאו מהפכה אחת גדולה לעולם: מהפכת השמחה בעבודת ה'.
לפני הופעת החסידות, עבודת ה' נתפסה אצל רבים כמשא כבד. תשובה הייתה כרוכה בסיגופים, בצומות, בייסורי הגוף. העובד ה' האידיאלי היה מרוחק, סגפן, שבור ורצוץ מכובד העוונות.
ואז הגיעו שני המאורות. הבעש"ט לימד: "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד". רבינו הזקן הוסיף וחידד: גם המרירות על החטאים צריכה להיות "מרירות של שמחה".
איך מרירות יכולה להיות של שמחה? הרבי מסביר: "חשבון הנפש של אלול מתאפיין במרירות גדולה על המחשבות, הדיבורים והמעשים שלא כדבעי… אבל יסוד המרירות צריך להיות מצד זה שענייניו נוגעים כביכול בעצמותו יתברך, שצריך להתבונן תחילה שעבודתו נוגעת למעלה שאין למעלה ממנו, כיון שנשמות ישראל הן 'בנים למקום' ועבודת הבן נוגעת בעצמותו יתברך".
במילים פשוטות: אני לא עצוב כי אני רע. אני עצוב כי אני כל כך חשוב ופספסתי. כמו אבא שמצטער על בן שלא מממש את הפוטנציאל – לא כי הבן רע, אלא כי הבן כל כך טוב ומפסיד.
וזה החידוש של ח"י אלול. ח"י בגימטריה "חי" – חיות. החסידות הכניסה חיות לעבודת ה'. לא עוד דת של מצוות אנשים מלומדה, אלא עבודה חיה, שמחה, מלאת התלהבות.
איך זה קרה? על ידי שינוי נקודת המבט. במקום להסתכל על עצמנו כעל חוטאים מסכנים שמנסים לרצות אדון כועס, החסידות לימדה: אתם בנים למקום! אתם חלק אלוק ממעל ממש! כל מעשה שלכם מגיע עד כיסא הכבוד!
וכשמבינים את זה – איך אפשר לא לשמוח? איך אפשר לקיים מצוות בעצבות כשיודעים שכל ברכה מרעידה עולמות? שכל תפילה פותחת שערים? שכל מעשה טוב משנה את המציאות?
הבעש"ט סיפר משל: מלך ביקש מבנו לשבור אבן יקרה כדי להוציא ממנה תרופה לחוליו. הבן היסס – איך אשבור אבן כל כך יקרה? אמר המלך: בני, אם תהסס רגע אחד ואמות – מה יהיה שווה כל האוצר?
כך אנחנו. לפעמים קשה לנו "לשבור" את עצמנו בתשובה. אבל כשמבינים שזו התרופה למלך – שזה מה שהקב"ה מחכה לו – איך אפשר להתעצב?
ח"י אלול מזכיר לנו: עבודת ה' היא לא עונש. היא לא נטל. היא הזכות הכי גדולה בעולם. היא ההזדמנות להיות שותפים עם הקב"ה בבריאה.
הרבי סיפר שפעם נכנס חסיד לרבי שלו בח"י אלול והתלונן על קשיים. הרבי חייך: "היום יום הולדת הבעש"ט. ומה הבעש"ט לימד? שצריך לשמוח! אז תתחיל לשמוח והקשיים ייעלמו".
"אבל איך אני יכול לשמוח כשיש לי צרות?" שאל החסיד.
"אתה לא מבין", אמר הרבי. "השמחה היא לא התוצאה של פתרון הבעיות. השמחה היא הדרך לפתור אותן. 'שמחה פורצת גדר' – היא פורצת את המחסומים, מבטלת את הקטרוגים, פותחת את השערים".
וזה המסר של ח"י אלול לדורנו. דור שמלא בדיכאון, בחרדות, בלחצים. החסידות באה ואומרת: יש דרך אחרת! אפשר לעבוד את ה' מתוך שמחה. אפשר להתקרב מתוך אהבה. אפשר לחזור בתשובה מתוך התרוממות רוח.
כי כשחיים עם ההכרה שאנחנו בנים למלך, שכל מעשה שלנו חשוב, שהקב"ה מחכה לנו – החיים מקבלים צבע אחר. גם הקשיים נראים אחרת. גם הנפילות הופכות לקפיצות.
יעזור הקב"ה שנזכה לקחת את המתנה של ח"י אלול – את החיות, את השמחה, את ההתלהבות – ולהכניס אותה לכל ימי השנה. שנזכה לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב, ושמתוך השמחה נזכה לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.
