מות בני אהרן אירע ביום השמיני למילואים, יום חנוכת המשכן, שהיה אמור להיות יום של שמחה עצומה ושיא בהשראת השכינה. בתוך האירוע המרומם הזה, אירע האסון הגדול – שני בניו הבכורים של אהרן מתו בהקריבם "אש זרה" לפני ה'. התגובה של אהרן מתוארת במילים תמציתיות ורבות עוצמה: "וידום אהרן".
שתיקה זו היא אחת השתיקות המפורסמות והמשמעותיות ביותר בתנ"ך ובספרות חז"ל. מה משמעותה של שתיקה זו? האם היא ביטוי לקבלת הדין? האם זו שתיקה של הלם? האם משה ניחם את אהרן לפני שתיקתו או אחריה? ומה ניתן ללמוד מכך על דרכי התמודדות עם אובדן וכאב?
