העולם שלנו הוא לא מקום שיוויוני. יש אלה שיש להם ואלה שאין להם. אלה הנהנים מכל הטוב, ואלה העובדים קשה עבור הטוב. זו בעיה שהציקה למין האנושי משחר היותו. במאות האחרונות קמו תנועות שונות שעסקו בבעיה הזו, והיא שהולידה את התפיסה הסוציאליסטית מחד, והקפיטליסטית מאידך. הבעיה הזו הטרידה כמובן גם את חכמינו, שעוסקים בכך במגוון מקומות.
במאמר "תפלה לדוד" של הרבי המהר"ש, הוא נוגע בבעיה הזו על כל צדדיה, ומפיק ממנה הנחיות בסיסיות ומרכזיות בעולמו הכלכלי של היהודי עובד השם.
באחד ממכתביו של הרבי הריי"צ הוא מביא את עיקרי המאמר הזה, ומסכם:
השיחה הקדושה הלזו, הנה לא זו בלבד שפתחה לב עשירי קישינוב ונדבו סכומים הגונים, ובהמגבית ההיא מעשירי אודסה וקישינוב חילצו את בעלי האחוזות הבינונים והעניים מן המיצר והעמידום בקרן של פרנסה – אלא עוד זאת השיחה פרשה כנפיה בכל מרחבי המדינה ובכל עיר ועיר אשר דבר השיחה מגיע מאירה אור בדרכי הנהגת העשירים להבין שרש דבר גזירת ההשגחה העליונה, וכל איש ואשה בישראל אשר השם יתברך ברכם בלחם לאכול ובגד ללבוש הכירו בהטובה אשר השם הטוב עשה אתם ויגישו תודה להשם בהושיטם יד עזרה לאחיהם העניים, כל אחד ואחת כפי יכלתם בעין יפה ובאהבת אחים.
תוכן המאמר:
- בתהלים נאמר: "תפילה לדוד, הטה השם אזנך ענני, כי עני ואביון עני. שמרה נפשי כי חסיד אני". ועל כך נשאלת השאלה: החסיד והעני הם טיפוסים הפוכים לחלוטין – העני הוא ריקן וחסר אישיות, ואילו החסיד הוא מלא ועמוק. ואם כן, כיצד דוד מציד את עצמו כ"חסיד" ו"עני" בו זמנית? ועוד יש לשאול באופן כללי: איזו מעלה יש בעוני?
- הקדוש ברוך הוא ברא עניים ועשירים, ובצורה כזו שהעניים יזדקקו לקבל את שלהם מהעשירים – ויש בכך כוונה עמוקה: כל סדר ההשתלשלות וההשפעה האלוקית בנוי בתבנית של "משפיע ומקבל", ובאופן כללי – העולם 'מקבל' את השפע האלוקי 'משפיע' הקדוש ברוך הוא. זאת כאשר המטרה היא ליצור 'ייחוד' בין הכוחות ובכך לגרום לאלוקות עצמה להתגלות בעולם. וזה קורה על ידי כך שבעולם שלנו נוצר "ייחוד עשיר ועני", בנתינה והשפעה מהעשיר לעני.
- אמנם יש צורך בעניים ועשירים, כדי ליצור את הייחוד האלוקי – אך לעני יש תרעומת כלפי הקדוש ברוך הוא: אם הקביעה מי יהיה עני ומי עשיר היא מבחינה גבוהה שלמעלה מהטעם והשכל, מדוע אני צריך לעבור ייסורים וסבל ולהיות העני, ולא להיפך?
- דווקא התרעומת של העני והסבל שהוא חווה, הופכים את התפילה שלו לאותנטית – מפני שהיא מגיעה מתוך תחושת מצוקה אמתית וקשה מאד, מכאב לב ומצעקה פנימית עזה על גורלו.
- גם בעבודה הנפשית-רוחנית, העוני הוא אידיאל וזכות: כאשר אדם מתבונן בירידה העצומה של נשמתו, הוא מבין עד כמה הוא רחוק מאלוקות, וכתוצאה מכך ליבו מתמרמר והוא חש את שפלותו העצומה. ודווקא על ידי זה הקדוש ברוך הוא עצמו מגביה אותו, והוא זוכה להתגלות אלוקית שפורצת את כל המגבלות.
- גם מי שיש לו אישיות מלאה והוא קרוב לקדוש ברוך הוא, יכול להגיע למדרגה הרוחנית של 'עני' – וזאת על ידי ענווה ותחושת התבטלות והכנעה עצמית לאלוקות.
