סיפור מרתק התרחש לפני כמה עשורים במרכז החלל האמריקאי. פרופסור וולוול גרין, מומחה לחקר מחלות מהארווארד, נבחר לצוות המצומצם שחקר אפשרות לחיים על המאדים. כמדען בכיר בתחומו, הוא ייצג את פסגת ההישג האנושי בהבנת החיים. אולם במהלך עבודתו במרכז החלל, הוא נפגש עם הרבי מליובאוויטש והשיחה שינתה את חייו.
הרבי דיבר על יוסף במצרים והדגיש נקודה מפתיעה: דווקא כשיוסף ישב על כס המשנה למלך והיה בשיא ההצלחה החומרית, הוא הקפיד שלא לאכול עם המצרים. "וישימו לו לבדו ולהם לבדם" – אפילו עם משרתיו הקרובים ביותר. זו הייתה החלטה לא פשוטה מבחינה דיפלומטית. כל איש עסקים יודע שארוחת צהריים היא הזמן הטוב ביותר לסגור עסקאות ולקרב לבבות.
הרבי הסביר: יוסף הבין שכדי להישאר משפיע ולא מושפע, עליו לשמור על מרחק מסוים. הוא היה דומה להם אבל לא אחד מהם. באותו רגע החליט פרופסור גרין לחבוש כיפה באופן קבוע במעבדה. "כמו יוסף," הוא הסביר, "גם אני זכיתי להיות 'משנה למלך' בתחומי. אבל דווקא בגלל זה אני צריך לזכור את הייחודיות שלי."
סיפור נוסף שממחיש את ההבדל בין אור אמיתי לאור מלאכותי התרחש בבל הארבור, מיאמי. הרב שלום בער ליפסקר, שליח חב"ד במקום, הקים חנוכייה גדולה בגובה חמישה מטרים במרכז הכיכר. אבל היא כמעט נעלמה בתוך ים של אורות: עץ אשוח ענק בגובה עשרה מטרים התנוסס לידה, מקושט באלפי נורות מהבהבות וכוכב ענק בראשו. כל עמוד ברחוב היה עטוף בנורות ירוקות, אדומות ולבנות.
כמה מהמשתתפים בהדלקה העירו בצער שהחנוכייה נראית חסרת משמעות בתוך הים הגדול של התאורה המסנוורת. הרב ניסה להסביר על הנצחיות של אורותינו והמשמעות העמוקה שהחנוכייה נושאת, אבל הסביבה דיברה אחרת.
לפתע אירעה הפסקת חשמל בכל האזור. כל התאורה ברחובות, בבתים, בחנויות כבתה. פנסי הרחובות, הנוריות שבקישוטים – הכל שקע בחשכה. רק נרות החנוכייה והשמש המשיכו להאיר באורם הטבעי את הכיכר המרכזית של בל הארבור. "זה בדיוק ההבדל," אמר הרב לנוכחים הנדהמים, "בין אור שמחובר למקור נצחי לבין אור שתלוי בחשמל."
משל נוסף שממחיש את מגבלות השכל האנושי מול החכמה האלוקית מגיע מהרב יחזקאל סופר: בתרופת אקמול לילדים, מוסיפים טעם מתוק כדי להקל את הבליעה. אבל רק טיפש יחשוב שהטעם הוא התרופה. הטעם הוא לא יותר מתבלין כדי להקל את הבליעה. כך גם הטעמים שאנו מבינים במצוות – הם לא יותר מכפית סוכר בתוך אוקיינוס אינסופי של חכמה אלוקית.
זהו המסר העמוק של חנוכה לימינו: העולם המודרני מציע אורות מרהיבים של חכמה והישגים אנושיים. אבל כמו אותה חנוכייה בבל הארבור, דווקא האור הקטן והצנוע שמחובר למקור נצחי – הוא שממשיך להאיר גם כשכל האורות האחרים כבים. זו לא רק אמונה תיאורטית, אלא דרך חיים שמתבטאת בקבלת עול יום-יומית ובהכרה שיש דברים שהם מעבר להבנתנו.
