ספר נחמיה מספר על חג הסוכות הראשון אחרי שיבת ציון מבבל: "כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי שמחה גדולה מאד". הפשט מזעזע: אלף שנה לא קיימו מצוות סוכה! הגמרא תמהה: "אפשר בא דוד ולא עשו סוכות"?!
הרבי מסביר: הם כן קיימו את מצוות הסוכה, אבל לא בשמחה אמיתית ומשמעותית. במשך אלף שנה, יהודים חיו בארץ כי נולדו כאן, ההורים והסבים היו דתיים – אז גם הם קיימו. זו הייתה חובה הלכתית, לא בחירה משמעותית. אבל בשיבת ציון, לאחר 70 שנה של התבוללות בבבל (נשים נוכריות, עבודה זרה, חילול שבת), לראשונה שילמו מחיר כבד על החזרה בתשובה – ואז חג הסוכות הפך לראשונה להיות "שמחה גדולה מאד"!
המסר: אושר לא נוצר מהנאות פשוטות אלא מעשיית הדבר הנכון. כשמשלמים מחיר ועובדים על עצמנו – החיים מקבלים משמעות. חג הסוכות = "חג האסיף" – השמחה של הגשמה. אין דרך קצרה לאושר, אבל כשיוצרים את עצמנו – זה "זמן שמחתנו".
מהלך הדרשה:
א. ספר נחמיה: חג סוכות ראשון אחרי שיבת ציון, אחרי שאלף שנה לא קיימו מצוות סוכה!
ב. הגמרא: "אפשר בא דוד ולא עשו סוכות"?! המלבי"ם: "דבר זר מאוד".
ג. ביאור המלבי"ם: לא יכלו לעשות סוכה בירושלים עד שעזרא התנה שאפשר.
ד. ביאור הרבי: הם כן קיימו, אבל לא בשמחה אמיתית.
ה. במשך אלף שנה: חיו כאן כי נולדו כאן, בשיבת ציון: לראשונה שילמו מחיר!
ו. כשעושים את הדבר הנכון – החיים מקבלים משמעות.
ז. מה נותן אושר? עושים את הדבר הנכון (ערך).
ח. חג הסוכות = "חג האסיף", כשאוספים – חווים שמחה.
