משפחה יקרה, קהל נכבד,
היום, כשאנחנו מכניסים את הרך הנולד בבריתו של אברהם אבינו, אני רוצה לספר לכם סיפור מופלא מפרשת שמות. סיפור שמלמד אותנו על המשמעות העמוקה של הרגע הזה.
משה רבינו, אחרי המעמד המופלא של הסנה הבוער, יוצא לדרך. הוא נושא עמו שליחות אדירה – להיות גואלם של ישראל. הקב"ה בעצמו בחר בו, דיבר איתו פנים אל פנים, נתן בידיו אותות ומופתים. "וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה, כֹּה אָמַר ה', בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל. שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי".
המילים האלה – "בני בכורי ישראל" – הן המפתח. משה לא הולך סתם לשחרר עבדים משעבוד. הוא הולך לגאול את עם ה'. עם שכל מהותו, כל זהותו, כל ייחודו, נובע מהיותו עמו של הקב"ה.
והנה, בדרך, במלון, קורה דבר מטלטל. "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ". רגע דרמטי שבו משה עומד למות. ציפורה, אשתו, היא שמבינה את פשר האירוע – היא רואה שהכל קשור לכך שבנם לא נימול. במהירות היא לוקחת צור, מלה את בנה, ואומרת "כי חתן דמים אתה לי". ומיד – הרפה ממנו.
מה קרה כאן? למה דווקא עכשיו, בדרך למצרים, עולה עניין המילה? כי הקב"ה מלמד את משה שיעור עמוק: איך אתה הולך לגאול את עם ה' כשבביתך שלך חסר הדבר הבסיסי שמסמל את היותנו עמו?
כי ברית המילה היא לא סתם עוד מצווה. היא הסימן הראשון והיסודי של הברית בין הקב"ה לעם ישראל. כשהקב"ה כרת ברית עם אברהם אבינו, הדבר הראשון היה "המול לכם כל זכר". זה היה האות, החותם בבשר, שאומר – אתם עם מיוחד, עם שיש לו ברית עם הקב"ה.
ולכן, כשמשה בא לגאול את ישראל, זה לא היה יכול להיות רק בגלל הסבל שלהם. העבדות והסבל היו הסיבה שהגאולה הייתה דחופה, אבל לא הסיבה שהם ראויים לה. הסיבה האמיתית הייתה – "בני בכורי ישראל". הם עם ה', עם שיש לו ברית מיוחדת איתו. וברית המילה היא הביטוי המוחשי, הגשמי, של הברית הזו.
ואם נשים לב זה לא היה מקרה בודד. אותו הדבר בדיוק קרה כשהגיע זמן הגאולה עצמה – כל עם ישראל היה צריך למול את עצמו לפני שיכלו לצאת ממצרים. "בדמייך חיי", אומר הנביא יחזקאל – דם פסח ודם מילה. אי אפשר היה לצאת ממצרים בלי זה. ושוב, כשנכנסו לארץ עם יהושע, הדבר הראשון היה "שוב מול את בני ישראל".
כי בכל צומת דרך משמעותית של עם ישראל, הדבר הראשון והבסיסי הוא לוודא שהברית הזו שלמה. שהאות הזה, שמסמל את היותנו עמו של הקב"ה, קיים בכולנו. כי הגאולה לא מגיעה לנו סתם בגלל שאנחנו משועבדים או סובלים – היא מגיעה לנו בגלל שאנחנו עמו של הקב"ה. והדבר שמבטא את זה, שמגדיר את זה, שחותם את זה בבשרנו, הוא ברית המילה.
והיום, כשאנחנו מכניסים את [שם הרך הנימול] בבריתו של אברהם אבינו, אנחנו בעצם עושים הרבה יותר מסתם טקס או מצווה. אנחנו מצרפים אותו לאותה ברית נצחית שמגדירה אותנו כעם. אנחנו חותמים בבשרו את החותמת המיוחדת שאומרת – אתה חלק מעם ה'.
זו לא סתם עוד מסיבה משפחתית. זה רגע של בריאה מחדש – היום הזה התינוק הקטן הזה נהיה חלק מהשרשרת המפוארת שהתחילה באברהם אבינו, שהמשיכה דרך משה רבינו, דרך כל הדורות, עד אלינו. היום הוא מקבל את הסימן שילווה אותו כל חייו, שיזכיר לו תמיד מי הוא ולאן הוא שייך.
ולכן אני רוצה לברך אתכם, הורים יקרים:
שתזכו לגדל את בנכם להבין את המשמעות העמוקה של האות הזה שהטבעתם בו היום. שיגדל להיות יהודי גאה, שמבין שהוא לא סתם עוד אדם בעולם – הוא חלק מעם ה'.
שתזכו לראות אותו גדל ומבין את המשמעות של להיות חלק מהעם המיוחד הזה. שיבין שכמו שמשה רבינו היה צריך להשלים את העניין הזה לפני שהתחיל בשליחותו הגדולה, כך גם הוא – כל דבר גדול שיעשה בחייו יהיה מבוסס על הברית הזו שכרתתם היום.
שתזכו לראות אותו צומח להיות אדם שלם, שיודע מי הוא ומה תפקידו בעולם. שיזכה להיות לא רק יהודי שומר מצוות, אלא גם כזה שמבין את העומק של השייכות שלו לעם ה'.
שתזכו לראות ממנו דורות ישרים ומבורכים, שימשיכו את השרשרת המופלאה הזו. שיזכה לגדול לתורה, לחופה ולמעשים טובים, ושתרוו ממנו נחת יהודית אמיתית.
מזל טוב!
