משפחה יקרה, קהל נכבד, אנחנו נמצאים היום ברגע מרגש של הכנסת תינוק לבריתו של אברהם אבינו, ואני רוצה לספר לכם סיפור מופלא מפרשת בא. סיפור על דם, על ברית, ועל גאולה. סיפור שמתחיל בחושך הגדול של מצרים, ומסתיים באור הגדול של הגאולה.
לפני אלפי שנים, עם ישראל היה משועבד במצרים. זה לא היה סתם שעבוד – המצרים העבידו אותם בפרך, בעבודות קשות שנועדו לשבור את הגוף ואת הרוח. בכל בוקר, עם זריחת השמש, היו בני ישראל יוצאים לעבודה המפרכת – בונים ערי מסכנות לפרעה, סוחבים לבנים כבדות, עובדים תחת השמש הקופחת של מצרים. הם סבלו מיחס אכזרי, מהשפלות, ומגזירות קשות.
משה רבנו, שגדל בארמון פרעה אבל בחר לעזוב את חיי המותרות כדי להיות עם אחיו המשועבדים, נשלח על ידי הקב"ה להוציא את בני ישראל ממצרים. הוא כבר הביא על מצרים תשע מכות קשות – דם שהפך את כל מימי מצרים לדם, צפרדעים שמילאו כל פינה, כינים שכיסו את כל הארץ, ערוב – חיות פרא שהשתוללו ברחובות, דבר שפגע בכל הבהמות, שחין שכיסה את גופם של המצרים, ברד כבד שהרס את כל היבול, ארבה שאכל כל מה שנשאר, וחושך מוחלט שכיסה את מצרים במשך שלושה ימים.
אבל פרעה, בעקשנותו הגדולה, עדיין מסרב לשחרר את העם. הוא מכביד את ליבו פעם אחר פעם, למרות שהוא רואה במו עיניו את כוחו של הקב"ה. ואז מגיעה ההודעה על המכה העשירית והאחרונה – מכת בכורות. אבל לפני המכה הזו, הקב"ה נותן לעם ישראל הוראות מיוחדות.
כל משפחה מצווה לקחת שה, להחזיק אותו בבית ארבעה ימים, ואז לשחוט אותו ולסמן בדמו את המשקוף ואת המזוזות של הבית. "והיה הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם, וראיתי את הדם ופסחתי עליכם". זה היה מעשה של אומץ רב – השה היה אליל מצרי, ובכך שלקחו אותו ושחטו אותו, הצהירו בני ישראל בגלוי על אמונתם בקב"ה.
וכאן מגיע הדבר המופלא – חז"ל מלמדים אותנו שבאותו לילה היו לעם ישראל שני סוגים של דם: דם הפסח ודם המילה. כי באותו לילה, כל מי שעדיין לא היה מהול נימול כדי שיוכל להשתתף בקרבן פסח. זה היה לילה של מסירות נפש כפולה – גם להצהיר על האמונה בקב"ה מול המצרים, וגם למול את עצמם למרות הסכנה והכאב.
שני סוגי הדם האלה – דם המילה שמסמל את הברית הנצחית עם ה', ודם הפסח שמסמל את האמונה והביטחון המוחלט בו – הם שעמדו לזכותם של ישראל להיגאל. כי הדם הזה לא היה סתם סימן על המשקוף. הוא היה הצהרה ברורה: "אנחנו מוכנים למסור את הנפש על האמונה שלנו. גם כשכל העולם סביבנו עובד עבודה זרה, אנחנו נשארים נאמנים לקב"ה".
וזה בדיוק מה שאנחנו עושים היום. כשאנחנו מכניסים את [שם הרך הנימול] בבריתו של אברהם אבינו, אנחנו ממשיכים את אותה מסורת עתיקה. אנחנו מצהירים שגם היום, אלפי שנים אחרי יציאת מצרים, אנחנו עדיין מוכנים לתת מעצמנו בשביל להיות חלק מהברית המיוחדת הזו.
הדם הזה, דם הברית, הוא לא סתם טקס. הוא מספר סיפור של עם שלאורך כל ההיסטוריה לא ויתר על הזהות שלו. בכל הדורות, בכל המצבים, תמיד שמרנו על הברית הזו. גם בתקופות הקשות ביותר של הגלות, גם תחת רדיפות ושמד, יהודים מסרו את נפשם כדי למול את בניהם. כי הם הבינו שהברית הזו היא הקשר הנצחי בינינו לבין הקב"ה.
ולא רק את עצם הברית העברנו מדור לדור, אלא גם את הסיפור שמאחוריה. "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". כל דור מספר לדור הבא את הסיפור המופלא הזה, מעביר את המסורת, מדליק את הניצוץ של האמונה. כל אבא ואמא מספרים לילדיהם על הלילה ההוא במצרים, על האומץ של אבותינו, על הנס הגדול של הגאולה.
ולכן, הורים יקרים, היום אתם לא סתם עורכים טקס. אתם מצטרפים לשרשרת ארוכה ומפוארת של הורים שהעבירו את המסורת לילדיהם. כמו ההורים במצרים שמלו את בניהם למרות הסכנה, כמו כל הדורות שהקפידו על הברית גם בתקופות הקשות ביותר, כך גם אתם היום מעבירים את הלפיד הלאה.
אני רוצה לברך אתכם שתזכו לגדל את [שם הרך הנימול] לתורה, לחופה ולמעשים טובים. שכמו שהדם הזה, דם הברית, היה לאבותינו לאות ולזכות במצרים, כך יעמוד לזכותו כל ימי חייו. שיגדל להיות יהודי גאה, שיודע מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך.
שתזכו לראות אותו גדל ומבין את משמעות הברית הזו. שידע שהוא חלק משרשרת מפוארת, חלק מסיפור גדול שהתחיל באברהם אבינו וממשיך עד היום. שיזכה להעביר בבוא היום את המסורת הזו הלאה, לילדיו ולנכדיו, ושהברית הזו תהיה לו למגן ולמחסה, כמו שהייתה לאבותינו במצרים.
שיזכה לראות בכל יום את הניסים שה' עושה איתנו, כמו שראו אבותינו ביציאת מצרים. ושנזכה כולנו לראות בקרוב בגאולה השלמה, במהרה בימינו.
מזל טוב!
