אחת הסוגיות המורכבות בחיי היהודי היא המתח בין חובת ההשתדלות הטבעית לבין מידת הביטחון בה'. דילמה זו באה לידי ביטוי חד במיוחד בסיפורו של יוסף בבית הסוהר המצרי ויחסיו עם שר המשקים.
לאחר שנים של סבל – מהשלכתו לבור על ידי אחיו ועד כליאתו במצרים בעקבות עלילת אשת פוטיפר – יוסף מזהה הזדמנות לשיפור מצבו. הוא פונה לשר המשקים, שעתיד להשתחרר מהכלא, בבקשה שיזכיר אותו לפני פרעה. לכאורה, זוהי השתדלות טבעית הגיונית ומתבקשת. אולם חז"ל מתחו ביקורת חריפה על מהלך זה, וכדברי רש"י: "מפני שתלה בו יוסף לזכרו, הוזקק להיות אסור שתי שנים נוספות".
הביקורת מעוררת תמיהה גדולה: הרי ההשתדלות הטבעית היא חלק מובנה מההנהגה האלוקית בעולם. כפי שמלמד ספר החינוך, "האל ברא עולמו על יסודות עמודי הטבע… ושיעבד גוף האדם אל הטבע". יתרה מזאת, על פי דברי רש"י עצמו, כל הסיפור של כניסת שרי פרעה לכלא היה מתוכנן משמים "שתבוא הרווחה לצדיק על ידיהם". אם כן, מדוע נענש יוסף על שניצל את ההזדמנות שניתנה לו?
התשובה, כפי שמסביר הרבי מליובאוויטש, טמונה במילה אחת בדברי רש"י: "תלה". הבעיה לא הייתה בעצם הפנייה לשר המשקים, אלא באופן שבו יוסף שם את מבטחו בו. כפי שמדייק המדרש תנחומא, יוסף אמר "כי אם זכרתני והזכרתני" – שתי לשונות של זכירה, המעידות על הפצרה יתרה ותלות נפשית בשר המשקים.
ההבדל הדק הזה בין השתדלות לתלות מלמד אותנו עיקרון חשוב: השתדלות טבעית צריכה להיעשות מתוך הבנה שהיא רק כלי להשפעת הברכה האלוקית. כמו שהרבי ממשיל זאת לאדם שתופר ארנק – הארנק הוא רק כלי קיבול, אך הברכה עצמה מגיעה ממקור אחר.
דוגמה מאלפת לאיזון הנכון בין השתדלות לביטחון מוצאים אנו באסתר המלכה, שגם היא, כמו דודה יוסף, התגלגלה לבית המלכות להביא ישועה. אסתר שילבה בין צום ותפילה של שלושה ימים לבין פעולה מעשית של הליכה אל המלך. היא עשתה השתדלות, אך מתוך ביטחון מוחלט בה'.
מה המשמעות המעשית של השתדלות מתוך ביטחון? שני עקרונות מנחים:
- לצד ההשתדלות הטבעית, יש לעשות גם מאמץ רוחני – כמו ניהול עסקים ביושר, נתינת צדקה, וקביעת עתים לתורה.
- ההשתדלות צריכה להיות מדודה ומאוזנת – עושים את המינימום הנדרש ולא מרבים בה יותר מהצורך.
כפי שכותב הרבי באחת מאיגרותיו, בענייני רפואה למשל, צריך להשתמש רק בכוח המעשה – לציית להוראות הרופאים, אך את כוח המחשבה וההרהור יש להקדיש לענייני תורה ומצוות. השקלא וטריא בענייני הרפואה אינה שייכת לחולה.
סיפורו של יוסף ושר המשקים מלמד אותנו שהאתגר האמיתי אינו בעצם עשיית ההשתדלות, אלא בשמירה על האיזון העדין בין פעולה טבעית לביטחון פנימי. כשאנו פועלים בעולם מתוך הכרה שכל הצלחה תלויה בסופו של דבר בקב"ה, ההשתדלות הופכת מנטל לכלי קדוש של חיבור בין שמים וארץ.
