מאמר 'ברוך הגומל' שאמר הרבי בהתוועדות י"ב תמוז תשמ"ג, הוא ביאור בדרך החסידות על ברכת "ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב" שאומרים הארבעה שחייבים להודות: חולה שנתרפא, חבוש שיצא, יורדי ים כשעלו, ועוברי מדבריות שהגיעו לישוב.
לקראת יו"ד כסלו חג הגאולה של הרבי האמצעי, ובימים הסמוכים לי"ט כסלו חג הגאולה של רבינו הזקן, הרי שמתאים ללמוד מאמר כזה.
תוכן המאמר:
- הנשמה ירדה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, ועל הירידה הזו יש לשאול 'למה עשה ה' ככה'.
- והמענה: ירידה צורך עליה. כאשר האדם אינו מתחשב בקושי שבעולם ועובד עבודתו – מתעלה בעליה גדולה ביותר. והעליה היא מרגע לידתו, בכל התקדמות שלו, כיון שהיא ביגיעה הבאה מתוך החושך והמאמץ.
- בכללות יש ארבעה אופנים במניעות של העולם הגורמות יגיעה, ובמילא עליה:
א – חולה שנתרפא: המניעה – שיש חסרון בעבודת המוח ובעבודת הלב. והיגיעה היא לעשות הכל להירפא מזה.
ב – חבוש שיצא: המניעה – בית האסורים הוא היצר הרע. והיגיעה – העבודה לזכור גם בתוך מציאות של עולם הזה ובית האסורים שמלוא כל הארץ כבודו.
ג – יורדי הים: המניעה – טרדות הפרנסה. היגיעה – לעבוד את השם גם מתוך זה.
ד – הולכי מדבריות: המניעה – שנמצא במקום ובמצב שאי אפשר לקיים תפקידו בעולם. היגיעה – לעשות הכל כדי לצאת ממצב זה. - כל אחד נקרא "חייבים" – כי הוא חייב להשלים את עבודתו בעולם, ותמיד יש עדיין חסרון בעבודה. והקב"ה הוא "הגומל לחייבים טובות" – שמסייע בידינו בדרך גמילות חסד לשלם את החוב ולעשות את עבודתנו. עם זאת העבודה נקראת על שמו של היהודי, ולא על שם השם, מכיון שהיהודי הוא מי שמתחיל, והסיוע מלמעלה נמשך בעקבות התחלתו של היהודי בעבודת השם.
