השאלה המפורסמת "כיצד מרקדין לפני הכלה" איננה עוסקת רק בריקוד כפשוטו לפני כלה כאן בעולם. זו שאלה עקרונית שעוסקת בגישה וביחס לדרכו של היהודי להתקדם בעבודת השם. והתשובה היא, כזכור מהגמרא, מחלוקת בית שמאי ובית הלל.
הגישות השונות, והעומק האקטואלי שבהם, מתבארים הפלא ופלא במאמר "כיצד מרקדין" שבליקוטי תורה.
תוכן המאמר:
- בברייתא נאמר: "כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים: "כלה כמות שהיא"; ובית הלל אומרים: "כלה נאה וחסודה". לסוגייה זו יש משמעות רוחנית בעבודת השם, בקשר בין יהודי לקדוש ברוך הוא: ה"כלה" היא כלות הנפש, האהבה והשתוקקות לדבוק באלוקות, שקיימת תמיד בנפש של כל יהודי.
- אלא שהכוח הזה נסתר, ומשמעות ה'ריקוד' הוא לחשוף אותו ולהפוך אותו לכוח המפעיל של יהודי בחיים. ובזאת חולקים בית שמאי ובית הלל, בשאלה מהי הדרך הנכונה לגלות את ה"כלה" שבכל יהודי.
- שיטת בית שמאי היא "כלה כמות שהיא": ההתגלות של כלות הנפש הפנימית תלויה ומותאמת לפי ההתעלות של האדם מצדו בהתנקות מהרע והתיקון הפנימי.
- שיטת בית הלל היא "כלה נאה וחסודה": ההתחלה היא גילוי של האור האלוקי העליון, על ידי התבוננות ברוממות וגדולת השם, ואז ממילא ייפול הרע.
- המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל היא אפילו על כלה "חיגרת או סומא", כלומר: על יהודי שקלקל ופגם בקשר שלו עם הקדוש ברוך הוא. בית הלל אומרים: הקשר בין יהודי לאלוקות עמוק כל כך, שאפילו העבירות לא פוגעות בו; ובית שמאי אומרים: התעלות אמתית בעבודת השם חייבת להתחיל בהתנקות ותיקון פנימי.
- ה'חתן' וה'כלה' הם כוחות מנוגדים והפוכים: החתן מסמל את ההמשכה של האלוקות למטה, ואילו הכלה מסמלת את ההשתוקקות להתעלות מעל המציאות. החיבור ביניהם מתאפשר רק באמצעות ה'מקיף', אור גבוה שלמעלה משניהם, שגורם להם להתבטל מהמציאות המוגדרת שלהם ולהתאחד למען שירות המטרה הגדולה.
- וזו משמעות המשפט "כיצד מרקדין – לפני הכלה": על ידי הריקוד ברגליים, שמביע את מה ששום עבודה תהליכית לא יכולה להכיל ולבטא, מרוממים את הנשמה ומגלים בה את ה'מקיף' הנעלה יותר אפילו מתחושת ההשתוקקות והכיסופים לאלוקות.
