רגע לפני מתן תורה, כשקוראים בתורה את פרשת במדבר – אנחנו מקבלים נגיעה במעלתם המיוחדת של עם ישראל, שנפקדים בפרשתנו אחד אחד.
במאמר "ויאמר לו יהונתן" שאמר הרבי בשבת פרשת במדבר – שהיתה ערב ראש חודש סיון תשכ"ב – ביאר הרבי את סוד ה"צדיקים" וה"צדקה", והדרך הנכונה להתכונן לקבלת התורה.
תוכן המאמר:
- "אבן האזל" – העולם הנקרא מקום "הילוך". עבודת הנשמות בעולם הופכת אותם ל'מהלכים' – שלא כמו המלאכים הנקראים 'עומדים'. והטעם: כי רק בעולם הזה אפשר למלא את הכוונה העליונה.
- במדרש נאמר שישראל נמנו במניין כי כולם צדיקים. שאלה: איך אומרים ש'כולם צדיקים'? תשובה: כל ישראל מלאים מצוות כרימון – והמצוות נקראים 'צדקה', ועל כן כל ישראל נקראו 'צדיקים'.
- שאלה: מדוע נקראו המצוות על שם הצדקה, ומדוע אדם המקיים מצוות נקרא 'צדיק'? צדקה ענינה "להחיות רוח שפלים". הקב"ה "צדיק" כי הוא ממשיך ומגלה אלוקות בעולם השפל. ועל כן נקראו כל המצוות בשם 'צדקה', ומקיימי המצוות בשם 'צדיקים' – שעל ידי כל המצוות מגלים אלוקות בעולם השפל, ומחיים רוח שפלים.
- הצדקה נקראת "דרך השם" – כמו דרך המחברת את עיר המלוכה עם הפינה הנדחת, המצוות מחברים את האין־סוף עם העולם, ו"מחיים רוח שפלים".
- מתן תורה יצר את ה'דרך הוי", דוקא על ידי הקדמת יציאת מצרים וספירת העומר. יציאת מצרים עניינה 'אתכפייא', ספירת העומר – אתהפכא. דוקא על ידי עבודות אלו, זוכים למתן תורה.
- שורש הנפש הבהמית גבוה משורש הנפש האלוקית. תכלית ירידת הנשמה היא לגרום לה להתעורר דוקא מתוך המקום הרחוק, ולקבל את העוצמות של הנפש הבהמית. כשהנשמה מתעסקת עם הנפש הבהמית היא קונה את מעלת 'בעל התשובה'.
- המצוות מצד עצמם הם גשמיות, והחיבור של ה'רצוא' שבנשמה לאלוקות, עם מעשה המצוות, זה מה שממשיך את האלוקות כאן למטה. הרצוא נגרם על ידי העבודה עם הנפש הבהמית – אתכפיא ואתהפכא. וזהו פירוש מהלך הכתוב: "ּויאמר לו יהונתן מחר חודש ונפקדת כי יפקד מושבך וגו' וישבת אצל אבן האזל".
