הדרשה מציגה תובנה עמוקה על העדר ברכת "שהחיינו" בשביעי של פסח. בעוד שכל חג יהודי מתחיל בברכה זו, שביעי של פסח יוצא דופן, וזאת למרות שהוא מציין את נס קריעת ים סוף – אחד הניסים הגדולים ביותר בהיסטוריה היהודית. הרבי מליובאוויטש מסביר כי שביעי של פסח הוא "החג של העתיד". בעוד היום הראשון של פסח מציין את הגאולה הראשונה ממצרים, שביעי של פסח מכוון את מבטנו לגאולה העתידית השלמה.
נס קריעת ים סוף היה שלם יותר מיציאת מצרים, הוא היווה את ההשלמה האמיתית של הגאולה – לא רק יציאה פיזית ממצרים אלא גם שחרור מאימת המצרים. לכן אי-אפשר לברך עדיין "שהחיינו", כי אנו עדיין בדרך, עדיין מצפים להשלמת הגאולה. כפי שמרמז הפסוק "אז ישיר" בלשון עתיד, וכפי שהסביר האדמו"ר מבעלז בימי השואה, השירה האמיתית והשלמה תושר רק בגאולה העתידית ובתחיית המתים. המסר המרכזי הוא שאל לנו להסתפק בהישגים חלקיים ולומר "דיינו", אלא להמשיך לשאוף ולהתעקש על גאולה שלמה.
מהלך הדרשה:
א. הפרדוקס: דווקא בחג המציין את הנס הגדול ביותר לא מברכים "שהחיינו".
ב. ההסבר המקובל: שביעי של פסח אינו רגל בפני עצמו אלא המשך מראשון של פסח.
ג. ההסבר העמוק: שביעי של פסח הוא "החג של העתיד", טעימה מהגאולה השלמה.
ד. השוואה בין גאולת מצרים החלקית לנס קריעת ים סוף השלם.
ה. סיפור האדמו"ר מבעלז שהורה לשיר "אז ישיר" בשואה.
ו. הדגש על "אז ישיר" בלשון עתיד – הנבואה לשירה העתידית בגאולה השלמה.
