מעמד הר גריזים והר עיבל הוא אחד המעמדים המכוננים בתולדות עם ישראל. זהו הרגע שבו העם, בכניסתו לארץ המובטחת, נכנס לברית מחודשת עם הקב"ה – ברית של ברכה וקללה, של זכות וחובה, של בחירה ואחריות.
המקורות הרבים שלפנינו חושפים את העושר והמורכבות של מעמד זה – מהציווי המקורי של משה, דרך ביצוע הברית בימי יהושע, ועד להבנות העמוקות של חז"ל על משמעותה. נראה כיצד ברית זו משלימה את הבריתות הקודמות, מדוע היא נחוצה דווקא בכניסה לארץ, וכיצד היא מבטאת את האחריות המיוחדת של עם ישראל כעם הנבחר.
סיכום השיעור:
ברית הר גריזים והר עיבל היא אחד הרגעים המכוננים בהיסטוריה של עם ישראל. זהו הרגע שבו העם, בכניסתו לארץ המובטחת, מקבל על עצמו באופן מלא ומודע את עול התורה והמצוות. הברית הזו מיוחדת בכמה אופנים:
- ראשית, היא ברית של מעבר – מעבר ממצב של עם במדבר, תלוי בניסים, למצב של עם בארצו, האחראי על גורלו. הכניסה לארץ מחייבת התחדשות של הברית, קבלה מחודשת של האחריות.
שנית, היא ברית של בחירה ברורה – ברכה מול קללה, הר גריזים מול הר עיבל. אין כאן אפשרויות ביניים. העם צריך לבחור את דרכו בצורה מודעת וברורה.
שלישית, היא ברית של כל העם – כולם משתתפים, כולם אומרים אמן גם על הברכות וגם על הקללות. אין הבדל בין השבטים שעל הר הברכה לאלו שעל הר הקללה – כולם שותפים לגורל.
רביעית, היא ברית הכתובה על אבן ובשבעים לשון – ברית שיש לה ביטוי פיזי וקבוע, וגם מסר אוניברסלי. התורה של עם ישראל היא גם אור לגויים.
חמישית, היא ברית הקשורה למקום – לאלוני מורה, למקום שבו אברהם אבינו קיבל את ההבטחה. יש כאן סגירת מעגל היסטורי. - המקורות מלמדים אותנו שברית זו היא חלק משלוש בריתות גדולות – חורב, ערבות מואב, והר גריזים והר עיבל. כל אחת מוסיפה נדבך, כל אחת מעמיקה את המחויבות. הברית האחרונה היא השלמת התהליך – עם ישראל בארצו, מחויב לתורה, בוחר בחיים ובברכה.
- הלקח המרכזי הוא שהכניסה לארץ אינה רק זכות אלא גם חובה. עם הארץ באה האחריות המלאה לקיים את הברית. הברכות והקללות הן תזכורת תמידית שהישארות בארץ תלויה בקיום הברית. זהו מסר רלוונטי לכל הדורות – הקשר לארץ ישראל כרוך תמיד בקיום התורה והמצוות.
