ארץ ישראל היא נס מתמשך המתחדש בכל רגע ולא רק נס היסטורי. מביא הביכורים מדגיש "הגדתי היום" כי הוא מודה על הניסים של היום ולא רק על העבר. ארץ ישראל נמצאת תמיד "עיני אלוקיך בה" ומעולם לא הופכת למציאות רגילה. הקיום בארץ, ההישרדות הצבאית, ההתמודדות עם קורונה – כולם ביטויים של נס מתמשך שאין לו הסבר רציונלי.
אבל עם הזכות הגדולה באה גם האחריות: מי שמקבל יותר חייב לתת יותר. תושבי הארץ נדרשים להוסיף בכל יום קדושה ורוחניות, לא להסתפק במה שכבר נעשה. וגם יהודי חוץ לארץ צריכים לעשות "ארץ ישראל" במקומם.
מהלך הדרשה:
- מצוות הביכורים כהודאה על הכניסה לארץ.
- השאלה על "הגדתי היום" – מדוע דווקא היום?
- תמיהות על הקשר של הביכורים לכהן בבית המקדש.
- אגרת הרבי לרב הורביץ מצפת.
- הודאה על ניסים של היום ולא רק על העבר.
- "עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה".
- הניסים הצבאיים והבריאותיים בישראל.
- סיפור רבי מאיר אבוחצירא ויצחק תורג'מן.
- החובה להוסיף קדושה בארץ.
- הצמח צדק – "מאכט דא ארץ ישראל".
- התורה לא מזכירה את "ירושלים".
- 'ספר החיים' על "המקום".
- סיפור הרב אטנער ובנו יעקב.
