הסוכה שהצילה

בכל פעם שכאביו ייסרוהו ואנחה איימה לפרוץ מגרונו, היה אומר לעצמו: 'אשריי שזכיתי לעמוד בניסיון', ופניו הפיקו אז אור מיוחד

באותה שנה לא חדל הרבי מאלכסנדר מלהשתבח באתרוגו. ובאחד מימי החג אף הוסיף ואמר לחסידיו: "לי יש הצלחה, ברוך ה', שאני זוכה תמיד לאתרוגים מהודרים. אולם דעו לכם דבר אחד – כשמביאים לי אתרוג, אינני מביט בו עד לאחר הסליחות של שלוש-עשרה מידות. כי אז, בדמעות הזולגות באמירת הסליחות, מתכבסים כל כתמי האתרוג והוא נהפך להיות נקי וזך מכל רבב"…

גם לאחר ששבתי הביתה והנחתי על השולחן את צרור הכסף, לא גיליתי להוריי את שעבר עליי באותו לילה. לא רציתי להוסיף צער על צערם, שכבר היה גדול ממילא. הוספתי למלא את שליחותי ולחלק בשר שחוט בין בתי היהודים, כל עוד ניתן הדבר.