השיעור עוסק במתח שבין היופי החיצוני והפנימי ביהדות. בניגוד לתפיסה היוונית הרואה ביופי מטרה בפני עצמה, היהדות רואה ביופי כלי לעבודת ה'. התורה מכירה בחשיבות היופי והאסתטיקה, כפי שמודגש בתיאורי האבות והאמהות ובמשכן, אך מדגישה שהיופי צריך להיות מכוון למטרה רוחנית. היופי נועד להרחיב את דעתו של האדם ולקרב אותו לבורא. ההבדל המהותי בין היהדות ליוונות אינו בשאלה האם להשתמש ביופי, אלא כיצד להשתמש בו נכון.
מהלך השיעור:
א. פתיחה בשאלת ההלכה של הסתכלות במראה.
ב. דיון במשמעות היופי בתורה ובמסורת היהודית.
ג. השוואה בין התפיסה היוונית ליהודית.
ד. הקשר בין עולם החול לקודש.
ה. משמעות היופי ככלי רוחני.
