בסיום גלות מצרים, ה' מנחית על פרעה והעם המצרי עשר מכות, בזו אחר זו. המכות שוברות את המצרים מורלית, כלכלית ופיזית. אך לא פחות מזה, הן מנפצות את האידאולוגיה ותפיסת העולם המצרית.
משה רבינו ערל שפתיים ולא מסוגל לעמוד ולדבר בפני פרעה ולשכנע אותו להוציא את בני ישראל ממצרים. ובכל זאת, הקדוש ברוך הוא שולח אותו לחזור על דבריו במדויק, בשפה שפרעה כלל אינו מבין. מדוע? – גם מול פרעה וקליפת מצרים וגם בעבודת ה' שלנו: לפעמים צריך 'לשבור', לא להסביר.
כיצד יתכן שעם שזה עתה שמע "אנכי ה' אלוקיך… לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני", יפנה לעבודה זרה? האם באמת היתה זו עבודה זרה במובן הפשוט, או שמא יש להבין את האירוע באופן מורכב ועמוק יותר?