פרשת וירא
מה מניע אותנו לחלוק מרכושנו ולתת מכספנו לצדקה? האם אנחנו נותנים כי טוב לנו ויש לנו 'ראש גדול', או שאנחנו מסוגלים באמת לשים את טובתם וצורכיהם של אחרים לפני אלה שלנו? האם אנחנו מוכנים לתת ולתרום לצדקה גם כשזה כואב? אברהם אבינו קוטע את המפגש עם הקדוש ברוך הוא, כדי לרוץ ולהכניס הביתה שלושה עוברי אורח שנראו כמו עובדי עבודה זרה. בכך הוא מלמד אותנו שיעור בחסד אמיתי, ומחנך אותנו להקרבה על הדברים הכי חשובים בחיים בשביל לעשות טוב למישהו אחר.
הצטרפות בני מנשה למחנה דוד; תפילת דוד על מלחמת עמלק; הצלת ארבע מאות איש כשכר על פרישת אנשי עשיו; 'מלך פורץ לו גדר'; הכלל שיושבי הכלים חולקים בשווה.
תמהים אתם מדוע ביקשתיכם לבוא פעם אחר פעם. תמהים אתם מדוע שבתי לכאן, לאחר שזכיתי והגעתי לארץ-ישראל. אספר לכם הכול.
"סע לביתך, קח שלושת-אלפים רובל במזומן ומסור אותם לר' שמואל כגמילות-חסדים, כדי שיוכל לקנות סחורה, להעבירה ברפסודות ולשקם את עסקיו. את הכסף תיתן בעין יפה, בנפש חפצה ומתוך רגש של תודה לה' על שזיכה אותך לגמול חסד. מיד לאחר מכן תיסע למוסקווה לקנות סחורה חדשה לחנותך, וה' יתברך ימלא את חסרונך בכפליים".
