כבוד התורה וכבוד הרב הם שני צדדים של אותו מטבע. המטרה היא לשמור על שניהם יחד, רק במקרים קיצוניים של חילול השם ניתן לוותר על כבוד הרב למען כבוד השמים.

נדרים מלמדים אותנו על כוח הדיבור ועל האחריות הגדולה שיש לכל מילה שאנו אומרים, במיוחד כשמדובר בדברים שבין אדם למקום.

מי זכאי לחלק מהשלל – רק הלוחמים הפעילים או גם אלה שתמכו במלחמה בדרכים אחרות?