הגאולה שבאה בזכות זכירת הברית לא הייתה סתם עוד שחרור עבדים. היא הייתה התחלה של משהו הרבה יותר גדול. מאז אותה גאולה, במשך יותר משלושת אלפים שנה, הברית הזו עומדת לנו. בכל דור ודור עמדו עלינו לכלותנו, ובכל פעם הברית הזו עמדה לנו.

"וגאלתי" – זה השלב שבו הקשר שלכם מקבל עומק נוסף. כמו שבמצרים זה היה השלב שבו אוסף של אנשים הפך להיות עם, כך גם אצלכם – זה השלב שבו הזוגיות שלכם יכולה להפוך לבית יהודי.

כי מה הופך בית לבית יהודי? זה לא קורה בבת אחת. זה קורה דרך החיים שמתקיימים בו. כשהבית הופך למקום שבו המסורת לא נשארת בספרי ההיסטוריה, אלא הופכת לחיים עצמם.

לפעמים, כמו משה, גם אתה יכול להרגיש "ערל שפתיים" – לא מספיק מוכן, לא מספיק בטוח, לא מספיק מתאים. אבל הסיפור של משה מלמד אותנו שיעור חשוב: שאפשר להצליח גם עם קשיים.

כשאנחנו מקיימים את הברית הזו, אנחנו מחברים אותו לשרשרת שהתחילה באברהם אבינו. אותה שרשרת שעברה דרך השעבוד במצרים, דרך קבלת התורה בהר סיני, דרך כל הגלויות והגאולות, דרך כל הדורות – עד לרגע הזה ממש.