וחקרת ודרשת

באותה שנה לא חדל הרבי מאלכסנדר מלהשתבח באתרוגו. ובאחד מימי החג אף הוסיף ואמר לחסידיו: "לי יש הצלחה, ברוך ה', שאני זוכה תמיד לאתרוגים מהודרים. אולם דעו לכם דבר אחד – כשמביאים לי אתרוג, אינני מביט בו עד לאחר הסליחות של שלוש-עשרה מידות. כי אז, בדמעות הזולגות באמירת הסליחות, מתכבסים כל כתמי האתרוג והוא נהפך להיות נקי וזך מכל רבב"…

כעשרה חודשים לאחר מכן נולד בן לר' משה-חיים וזוגתו ונקרא שמו בישראל שלמה. ימים אחדים לאחר מכן ילדה גם באשע, רעייתו של ר' גדליה-ברוך. היא ילדה בת, והוריה העניקו לה את השם יוכבד. כשבע-עשרה שנים לאחר מכן השתדכו שתי המשפחות ביניהן ב"שידוך של אהבת-ישראל".

שתיקה השתררה בחדר. ליבם של חברי המשלחת זע בקרבם ורוח של יראת-כבוד עמוקה אפפה אותם. לפתע נתחייך רבי שמחה-בונם והפטיר: "אח, זה היה 'תיקון חצות' יוצא מן הכלל"…

השתתק הצדיק מזאבריז וסקר בחיבה את הסובבים אותו. "ומתנה חשובה שכזאת רוצים אתם לקלל?"…