הנושא של הסוגיה הבאה הוא: "דברים שבלב".
דיני התורה המשפטיים מתבססים על המעשים והאמירות שגלויים לדיינים. אבל מה עם המחשבות הנסתרות? מה אם אדם אמר דבר אחד וחשב קצת אחרת? מה אם הוא התכוון שהאמירה תקפה רק בתנאים מסוימים? האם למחשבות והכוונות האלו יש משמעות הלכתית?
רבא קובע כלל גורף: "דברים שבלב – אינם דברים". אין משמעות למחשבות, רק לאמירות. בכלל הזה נדון בשיעור הבא.
תוכן השיעור
1. רבא קובע כלל: דברים שבלב – אינם דברים.
– חיפוש אַחַר מקור תנאִי לדברי רבא –
2. מקור: האמירה "אני רוצה לגרש" קובעת, ולא המחשבות / הרצון. דחייה: הוא באמת רוצה.
3. מקור: קידושין בטעות תקפים, למרות שחשב אחרת. דחייה: לא מאמינים לו שחשב אחרת.
4. מקור: הסכמת האישה לקידושין בליבה – לא מועילה. דחייה: שם המחשבה סותרת אמירה מפורשת.
5. מקור למסקנה: בשליחות למעילה, לא מתחשבים בכוונת המשלח
