השיעור עוסק בפער המהותי בין הידיעה השכלית לבין הרגש הלבבי בעבודת ה', ומציע דרכים לגשר על פער זה. הרעיון המרכזי הוא שמצוות האמונה, לפי הרמב"ם, אינה רק להאמין באופן פשוט, אלא "לדעת" – להעמיק בהבנה ובידיעה של האמונה. זאת מתוך הבנה שהרגש נובע מהמחשבה, וככל שנעמיק בידיעה ובהבנה, כך נוכל לחזק את הרגש האמוני.
השיעור מציע דרכים מעשיות לחיבור זה, כמו מנטרות, לימוד עמוק של חסידות, והתבוננות אישית. המטרה היא להפוך את האמונה למוחשית יותר בחיי היומיום, ולחבר את הידע התיאורטי לחוויה הרגשית והמעשית.
מהלך השיעור:
- פתיחה: הצגת הבעיה של הפער בין המוח והלב.
- דיון במשמעות "אנכי ה' אלוקיך" – האם זו מצווה או הקדמה?
- הצגת גישות שונות: רמב"ן, אברבנאל, רמב"ם.
- העמקה בגישת הרמב"ם: "לידע שיש שם מצוי ראשון".
- הסבר על הקשר בין ידיעה לרגש.
- דרכים מעשיות: מנטרות, לימוד עמוק, התבוננות אישית.
- סיכום: חשיבות החיבור בין המוח והלב בעבודת ה'.
