בתניא מצביע רבינו הזקן על בעיה מאוד שכיחה, "לפעמים ולעתים רבים". בעיית "טמטום הלב". בני דורו של אדמו"ר הזקן היו יהודים כאלה שלמרות שעל השולחן לא היה בדיוק לחם, והמזווה היה לחלוטין ריק, הבעיה שהטרידה אותם וגרמה להם לכתת את רגליהם אלפי קילומטר אל הרבי, היא בעיה מהסוג הזה ש"לא יכול לפתוח לבו בשום אופן לעבודה שבלב זו תפילה, וגם לפעמים לא יוכל להילחם עם היצר לקדש עצמו במותר לו – מפני כבדות שבלבו".
אך גם היום, מפעם לפעם אנחנו תוהים לעצמנו: לאן נעלמו שנות התמימות שלנו? היכן היא ההתלהבות הטהורה בעבודת השם? איפה אני עכשיו ואיפה הייתי פעם? יש תחושה שסוג של אבנית כיסה את הלב שלנו, ויש ללמוד כיצד לטפל בזה.
המאמר הזה "לפיכך נקראו" שאמר הרבי בשבת פרשת שמיני תשט"ז, הוא אחד מתוך המאמרים העוסקים בבעיה הזו.
אחד הדברים יוצאי הדופן במאמר הזה, היא ההסבר החסידי הלא-שגרתי, למושג 'כף הקלע' – מהעונשים של אחרי החיים. גם העונש הזה מוצג כאן בעיניים חסידיות ומאפשר ללמוד ממנו דרך בעבודת השם.
תוכן המאמר:
- עבירות גורמות לטמטום רוחני של הלב.
- שלושה פתרונות לבעיית טמטום הלב: ביטוש, התבוננות נשגבה, אמירת אותיות התורה.
- אם כל שלוש העצות לא מועילות לתיקון הבעיה, זה מעיד שהבעיה היא טמטום המוח.
- הפתרון לבעיית טמטום המוח הוא העונש הרוחני לנשמה של כף הקלע. ב"כף הקלע" יש שלוש רמות: א. קולעים אותו מתענוג אלוקי לכיסופים גשמיים; ב. קולעים אותו מקבלת עול לשקיעה בתאוות; ג. קולעים אותו מתנועה נפשית של מרחב לתנועה נפשית של צמצום.
- אם טמטום המוח הוא תוצאה של שקיעה בתאוות אסורות, הפתרון הוא – גיהינום.
- שלושה פתרונות מעשיים לפתרון בעיית טמטום המוח: מעשה המצוות, ובמיוחד נתינת צדקה; טבילה במקווה; ולימוד פנימיות התורה.
