בשיעור שלפנינו נלמד את חלקו השני של פרק יד (פסוקים לא-נב), המתאר שני אירועים שהתרחשו בסיום יום המלחמה: הראשון – הלוחמים עטו על הבהמות וחטאו באכילה על הדם. שאול הזדעק והסדיר מקום שחיטה מרכזי כדי שהכל ייעשה כהלכה. השני – שאול לא נענה באורים ותומים ובעקבות זאת הטיל גורל שהעלה כי יונתן אשם. יונתן מודה כי אכל מיערת הדבש. שאול מבקש להמיתו והעם מונע זאת.
לאורך השיעור הרחבנו בפרטים שונים על פי דברי חז"ל:
תקנות השחיטה של שאול והמזבח הראשון שבנה; כיצד ידע שאול שעל העם רובץ חטא; הדרך בה מנע העם את מות יונתן; ביאור הפסוק 'ושאול לכד המלוכה'.
סיכום השיעור:
- העם נלחם מתוך צום, ובסיום היום, כאשר התיישבו לאכול – עטו על הבהמות וחטאו באכילה על הדם. שאול הזדעק והסדיר מקום שחיטה מרכזי ופיקוח שהכל ייעשה כהלכה.
- לאחר מכן ביקש שאול להמשיך את המרדף אחרי הפלישתים. הכהן הציע לשאול באורים ותומים, אך שאול לא נענה בהם. הוא הבין שיש חוטא בעם, והפיל גורל שהעלה את יונתן. הוא ביקש להמית אותו, אך העם מנע זאת.
- בעקבות המלחמה התבססה מלכות שאול, והוא המשיך להילחם בשונאי ישראל. בני משפחתו נטלו גם הם חלק במלחמות וסייעו לו. שאול המשיך להילחם בפלישתים ועסק בהגדלת הצבא.
