זה היה לפני כתשעים שנה. רבי אלחנן וסרמן, מגדולי ראשי הישיבות בליטא ומחבר הספר הלמדני "קובץ שיעורים", יצא למסע באמריקה הגדולה. מצבה הכלכלי של ישיבת "אוהל תורה" בברנוביץ' שבליטא לא הותיר ברירה ועול החזקת הישיבה הפך להיות קשה מיום ליום.
יהודי היבשת החדשה קיבלו את הגאון בהערצה, אבל הסכום שהצטבר היה זעום. אנשי העסקים לא מצאו טעם בטיפוח ישיבות שיצמיחו לומדי תורה והגיבו בקרירות. רגע לפני שעזב באכזבה, אמרו לרבי אלחנן כי ברובע ברונקס בניו-יורק מתגורר גביר אדיר, פיליפ גולדסטיין שמו. הוא מנהל מפעל ענק לייצור מעילים וחליפות ואם יצליח לפתוח את ליבו, לא יצטרך לדאוג לצרכי הישיבה.
"פיליפ גולדשטיין?!, זה החבר שלי, פייבל מבירז', שגדל אתי יחד". הרב הרים טלפון למשרדו של גולדסטיין וכשהמזכירה אמרה ש"הוא עסוק", אמר הרב: "תמסרי לו שחבר ילדותו, אלחנן מבירז', מבקש לפוגשו". קול נמרץ נשמע: "אלחנן פה? אתה חייב לבוא לראות את המתפרות הענקיות שלי".
המארח הוביל את רבי אלחנן במפעל הענק, הפגין בגאווה את מחסני הבדים, את קומת המתפרות ואת חדרי המעצבים. כשהתיישבו בחזרה במשרד המרווח ביקש לשמוע מרבי אלחנן מה מעשיו כאן. הרב סיפר כי הגיע לאמריקה כדי לתפור כפתור רופף במעילו, וכולם אמרו לו שגולדשטיין יודע לתפור כפתורים. הגביר הוביל אותו לאחד החייטים והורה להחליף את כל הכפתורים במעילו של הרב. אחר כך לחצו יד חמה ונפרדו לשלום.
חלפו כמה שעות ופתאום הופיע אורח בחדר המלון. פייבל גולדשטיין הביט לרבי אלחנן בעיניים ואמר: "אלחנן, אתה מסתיר משהו. אחרי שעזבת ונרגעתי מההתרגשות, חשבתי שזה לא יתכן שבאת מברנוביץ' עד אמריקה בשביל לתפור כפתור. מה באמת חסר לך?".
רבי אלחנן נעץ מבט בחברו ואמר: "פייביש, אתה צודק, לא הגיוני לבוא מאירופה בשביל לתפור כפתור, ואתה, נשמתך עברה מרחק גדול פי כמה מהעולמות העליונים ועד העולם הזה – וכי עשתה את כל הדרך הזאת רק בשביל לתפור כפתורים?!…".
המילים הפשוטות פילחו את הלב. פייבל גולדשטיין, מנהל המפעל המצליח, פתאום נזכר שיש משהו מעבר לבדים ולחליפות. הנשמה שלו לא ירדה מהשמיים כדי לנהל מפעל טקסטיל. היא באה לעולם למטרה נעלה יותר.
הסיפור הזה מאיר באור חדש את השאלה הנצחית על תכלית החיים. כולנו עסוקים ב"תפירת כפתורים" – בפרנסה, בקריירה, בבניית הבית. אבל האם זו באמת התכלית? האם בשביל זה ירדה הנשמה מרום שמי השמיים?
רבי אלחנן לא ביקש תרומה. הוא לא נאם על חשיבות התורה. הוא פשוט הזכיר לחבר ילדותו את האמת הפשוטה: אתה יותר מתופר כפתורים. הנשמה שלך באה לעולם למשימה גדולה יותר.
החכמה של רבי אלחנן הייתה להשתמש בדימוי שפייבל יבין. כשם שאבסורדי לטוס מאירופה לאמריקה בשביל כפתור, כך אבסורדי שהנשמה תרד מהעולמות העליונים רק בשביל להקים מפעל.
המסר חודר לכל אחד מאיתנו. אנחנו משקיעים כל כך הרבה מאמץ ב"כפתורים" של החיים – בדברים החיצוניים והזמניים. אבל הנשמה שלנו רוצה יותר. היא צמאה למשמעות, לקדושה, לחיבור עם משהו נצחי.
הסיפור לא מספר מה קרה בסוף, אבל המסר ברור: כשאדם נזכר בתכלית האמיתית שלו, כל החיים מקבלים משמעות אחרת. הכפתורים עדיין חשובים, אבל הם כבר לא המטרה. הם האמצעי שמאפשר לנו להגיע למטרה האמיתית – להאיר את העולם עם התורה והמצוות.
