מיהרו השניים לעזוב את היער וכעבור יום הגיעו לבית-מדרשו של המגיד. לאחר שרבי זאב-וולף סיפר לרבו את תולדות השוחט שהיה לשודד-יערות וכעת מבקש לבוא בקהלם של בעלי-התשובה, נקרא הלה להתייצב לפני המגיד וזה נתן לו דרך תשובה. זו הייתה דרך קשה ומייסרת ביותר, אך הוא קיבלה בשמחה ובאהבה.
יצחק-דוד נשם נשימה עמוקה וניגב את עיניו הלחות. אחרי רגע קם ממקומו, יצא מהטרקלין ושב מיד. בידיו החזיק ארנק שמן. "תנו זאת לצדיק ומסרו לו את תודתי העמוקה", אמר ושתי דמעות גדולות נשרו על לחייו.