"מתי תמלוך בציון"

בכל פעם שכאביו ייסרוהו ואנחה איימה לפרוץ מגרונו, היה אומר לעצמו: 'אשריי שזכיתי לעמוד בניסיון', ופניו הפיקו אז אור מיוחד

גם לאחר ששבתי הביתה והנחתי על השולחן את צרור הכסף, לא גיליתי להוריי את שעבר עליי באותו לילה. לא רציתי להוסיף צער על צערם, שכבר היה גדול ממילא. הוספתי למלא את שליחותי ולחלק בשר שחוט בין בתי היהודים, כל עוד ניתן הדבר.

זכרי, את יהודייה. זכרי, שמך שרה ולא פאולה